מישל ברז'ה

מישל ברז'ה
**Michel Berger**
לידה	28 בנובמבר 1947; ניי-סיר-סן, סן, צרפת
פטירה	2 באוגוסט 1992 (בגיל 44); Ramatuelle, ואר (מחוז), צרפת
שם לידה	מישל ז'אן המבורגר
שם במה	Michel Berger
מקום קבורה	בית הקברות של מונמארטר
מוקד פעילות	צרפת
סוגה	שאנסון, פופ רוק
שפה מועדפת	צרפתית
כלי נגינה	פסנתר
חברת תקליטים	וורנר מיוזיק גרופ, EMI
בן או בת זוג	פראנס גל (22 ביוני 1976–2 באוגוסט 1992) ;
צאצאים	רפאל המבורגר, פאולין המבורגר
	פרופיל ב-IMDb

מישל ברז'ה (בצרפתית: Michel Berger‏; 28 בנובמבר 1947 – 2 באוגוסט 1992) היה זמר ופזמונאי צרפתי. היה מהדמויות הבולטות בפופ הצרפתי במשך שני עשורים, כזמר וככותב שירים לאמנים ובהם: פרנסואז ארדי, ג'וני האלידיי ולאשתו פראנס גל. הוא מת מהתקף לב בגיל 44.

ביוגרפיה

ברז'ה נולד כמישל-ז'אן אמבורז'ה (Michel Jean Hamburger) ב-28 בנובמבר 1947 בניי-סיר-סן, כבן הזקונים של הורים יהודים, ד"ר ז'אן המבורגר, נפרולוג שביצע ב-1952 את השתלת הכליה הראשונה בצרפת ואנט האס, פסנתרנית קונצרט ממוצא יהודי שווייצרי.

ברז'ה התפרסם לראשונה בציבור הצרפתי בשנות השישים כזמר שיר הלהיטים Salut les copains, לאחר מכן הוא הפך למפיק תקליטים וכותב שירים ב-EMI ושם כתב בין השאר את השיר Les Girafés עבור בורביל בשנת 1967. בתחילת שנות השבעים עבר לוורנר מיוזיק שם הפיק את האלבומים המוקדמים של ורוניק סנסון. בשנת 1973, הוא היה אחראי על הפקת האלבום Message personnel, ששיר הנושא שלו השיק מחדש את הקריירה של פרנסואז הארד. הוא גם הפיק את הסינגל Je Suis Moi עבור הרדי. ברז'ה החל לכתוב לפראנס גל בשנת 1974, הפיק את כל אלבומיה החל משנת 1975 ואילך והתחתן איתה ב-22 ביוני 1976. בשנת 1978 הלחין את המחזמר סטארמניה, למילותיו של לוק פלמונדון. במחזמר כיכבו גאל, קלוד דובואה, דניאל בלבוין, דיאן דפרסן, ננט וורקמן, אריק אסטבה ופאביאן טיבולט. המחזמר זכה להצלחה גדולה בצרפת בשנות השמונים והתשעים. גרסה באנגלית, תחת הכותרת Tycoon, הועלתה בשנת 1991 עם מילים מאת טים רייס, אך לא זכתה להצלחה שהייתה הגרסה המקורית בצרפת. שני מחזות הזמר שהעלה ברז'ה מיד לאחר סטארמניה, לא זכו להצלחה. ב-1980, ברז'ה חבר למפיק ז'רום סאבארי ולכותב לוק פלאמונדון להפקת המחזמר "האגדה של ג'ימי" בהשראת סיפור חייו של ג'יימס דין אך המחזמר כשל בקופות.

הפרויקט המוזיקלי הבא של ברז'ה, Dreams in Stone, נכתב כמחזמר אמריקאי, עובד במשותף עם מישל ברנולק, כיכבו בו בין השאר רוזאן קאש (אנ'), ביל צ'מפלין, לין קארי, ג'ניפר וורנס וביל ויטרס והוא הוקלט בארצות הברית. אף על פי שהמחזמר לא הועלה על הבמה, האלבום פורסם ב-1982.

האלבום כשל לחלוטין בקופות ולא מוכר לציבור מלבד למספר אתרי מעריצים בודדים.

ברז'ה הלחין מספר פסקולים לסרטים ובהם מכתוב, סרט משנת 1970 של הבמאי האלג'יראי עלי גלאם, הסרט "Sérieux comme le plaisir" של רוברט בניון מ-1975, הסרט "Tout feu, tout flamme" של ז'אן-פול רפנו מ-1982 ו-לסרט Rive droite, rive gauche של פיליפ לברו משנת 1984. הוא נודע בזכות הג'ינגל שלו למשקה Orangina. ברז'ה היה אחד מקומץ אמנים צרפתים שהשתתפו במעשים הומניטריים: בשנת 1985 עבד בלעדית עבור ארגון הצדקה Action Écoles לטובת הקמת בתי ספר באפריקה לצד גאל, ריצ'רד ברי ודניאל בלוואן, אחר כך לטובת אתיופיה עם הזמר רנו (Renaud), ולארגון הצדקה Restaurants du Cœur עם הקומיקאי קולוש.

מותו

ב-2 באוגוסט 1992, שבועות לאחר יציאת אלבום הדואטים הראשון שלו עם פראנס גאל, וחצי שנה לאחר מות אביו, ספג ברז'ה התקף לב קטלני לאחר משחק טניס ברמתואל.

מותו הכה בהלם רבים מאחר שהיה אחד הזמרים הצרפתים הפופולריים ביותר בשנות השבעים והשמונים. יתר על כן, בניגוד לכוכבי פופ רבים, הוא נתפס כאדם נחמד ופשוט, המתעניין יותר במוזיקה ובחיי משפחה מאשר בהגזמות רוקנרול. אכן, נישואיו עם גאל היו יציבים להפליא.

ברז'ה נקבר בפריז, בבית הקברות של מונמארטר. בתו פולין, שמתה בשנת 1997 בגיל 19 בלבד, קבורה בסמוך, וב-2018 נקברה עימם גם פראנס גל. הוא היה גם אביו של המעבד הצרפתי, רפאל המבורגר.

מחווה

ב-28 בנובמבר 2019, גוגל ציינה את יום הולדתו ה-72 עם שרבוט גוגל.^[1]

דיסקוגרפיה

אלבומים

אלבומי אולפן

1973: מישל ברז'ה (Le coeur brisé)
1974: Chansons pour une fan
1975: Que l'amour est bisarre
1976: ריקוד לפסנתר
1980: Beauséjour
1981: ביוריבאג'
1981: Tout feu tout flamme (פסקול קולנוע אינסטרומנטלי)
1982: חלומות באבן (אינסטרומנטלי) עם קולות רקע של דניז דה קארו
1983: Voyou
1984: Rive droite - Rive gauche (פסקולנוע אינסטרומנטלי)
1985: Différences
1990: Ca ne tient pas debout
1992: Double jeu (עם פראנס גאל)

הופעות חיות

1980: Au Théâtre des Champs-Élysées
1983: Au public Palais des Sports
1986: Au Zénith

אלבומי אוסף

2014: Pour me comprendre - Best of

סינגלים

לרשימה המלאה ראו באתר lescharts^[2]

נבחרים

"Quelques mots d'amour"
"Seras-tu là?"
"Le paradis blanc"
"La groupie du pianiste"
"דייגו, libre dans sa tête"
"Chanter pour ceux qui sont loin de chez eux"

נבחרים (סינגלים במצעדים עם פראנס גל)

1992: "Laissez passer les rêves" (מקום 37 בצרפת)
1992: "Superficiel et léger" (מקום 42 בצרפת)

חוברות

פלמונדון וברז'ה: הטקסט המלא של אופרת הרוק, La Légende de Jimmy, פריז, 1990, ISBN 2-86274-189-2
פלמונדון וברז'ה: טקסט מלא של אופרת הרוק, סטארמניה, 1995 פריז, מסת"ב 2-86274-357-7

פילוגרפיה

ברז'ה, לצד מוזיקאים עמיתים כמישל פוגיין ומישל סרדו, הופיעו בתור ניצבים בסרט Paris brûle-t-il? (פריז בוערת?) של רנה קלמנט משנת 1966. שיחק את תפקיד "שף הנפצים", ואילו פוגיין וסרדו הופיעו כמפגינים סטודנטים.